לוקיישנים אייקוניים בצילום נוף - כן או לא

Amos Ravid
Aug 15
3 min read

Updated: Aug 16

לוקיישנים אייקוניים בצילום נוף - אתם בטח מכירים את הדילמה. האם שווה להגיע ולצלם את מה שאלפים צילמו כבר לפני? רק השנה? מה כבר אפשר לחדש? כל המאמץ בשביל תמונה כמוה פורסמו כבר מיליונים ברשתות החברתיות? ובכן, אני מחלק את התשובה שלי לשניים: 1. כן 2. לא.

Four landscapes: snowy mountain, waterfall with rocky path, jagged rock on icy shoreline at sunset, grassy lake with distant peaks. — מקבץ לוקיישנים אייקוניים מהעולם. מצליחים לזהות? מימין: לאגו אנטורנו דולומיטים, אגם באיקאל רוסיה, מפל סקוגאפוס איסלנד, הר קירקופל איסלנד

כל צלם נוף מכיר את התחושה. לוקיישנים מפורסמים, מצולמים לעייפה, שאתה מרגיש שכבר היית בהם עוד לפני שביקרת בהם אפילו פעם אחת. כמה פעמים ראיתם תמונות של הר קירקופל או מפל סקוגאפוס באיסלנד, אגם אברהם בקנדה, סרו-טורה בפטגוניה וכו' וכו'? ובכל זאת, אתה נמשך אליהם כמו אל מגנט. אתה חולם להגיע לטבע פראי בתולי ומוצא את עצמך בסופו של דבר מצטופף בין עשרות תיירים או מנסה לתפוס מקום טוב בין צלמים מכל העולם עם תחושה מתסכלת של חוסר מקוריות ומסחור של הטבע. יש הרבה סיבות מדוע להימנע מלוקיישנים אייקוניים בצילום נוף. ובכל זאת, אני מציע לא לוותר.

כשהמיניבוסים באים זה כנראה הזמן להתקפל

למה בכל זאת כן?

כי כצלם נוף אני לא מגלה עולמות ולא עוסק בתיעוד לוקיישנים חדשים ולא מוכרים שרגל חצובה לא דרכה בהם (אם כי זה יכול להיות נחמד). לאמיתו של דבר אינני עוסק בתיעוד נוף בכלל, אלא בסך הכל יוצר, או לפחות מנסה ליצור, תמונות יפות. כאלו שאני, ובשאיפה גם יתר הצופים, יהנו להביט בהן. ואת זה לוקיישנים אייקוניים מציעים בשפע. לא סתם הם הפכו להיות כאלו. וגם אם כבר צילמו אותם מיליון פעמים לפני, מה זה בעצם משנה, זה שלי. מי אמר שתמיד צריך לחדש.

Comparison of two landscapes featuring jagged mountains. Left: dry grassy terrain under a pink sky. Right: rocky shore with crashing waves. — אסטרהורן - אחד הלוקיישנים האהובים עלי באיסלנד. הוא גם אייקוני וגם מגוון מספיק ומשאיר מקום רב למקוריות ויצירתיות

צפיפות היא באמת לא דבר נעים. לא בשביל זה אנחנו יוצאים לטבע. אין דבר מבאס יותר משורה ארוכה של צלמים שעומדים ומצלמים בדיוק את אותו הדבר. נכון, ישנם לוקיישנים בהם זה בדיוק מה שקורה, מידי בוקר או ערב. אבל רבים אחרים גדולים ומגוונים מספיק ומאפשרים חופש פעולה ליצירתיות שלכם. ותמיד יש את התקווה להתפנק בתנאי תאורה טובים שיהפכו את התמונה שלכם לייחודית ויפה עוד יותר. כדי להגדיל את הסיכוי לכך מומלץ להישאר באזור יותר מיום אחד. בשורה התחתונה לוקיישנים אייקוניים פשוט מספקים את הסחורה.

האם חייבים לוקיישן אייקוני?

ברור שלא. ממש לא חייבים לוקיישן אייקוני בשביל צילום נוף טוב. תכלס אפשר (ומומלץ) לצלם נוף כמעט בכל מקום, גם במקומות שהתייר הרגיל אפילו לא חושב לעצור בהם. זה חלק מהכיף וכאן יש המון מקום ליצירתיות שלכם לבוא לידי ביטוי. אז כשאתם מתכננים טיול לצילום נוף אל תרוצו מלוקיישן אייקוני אחד למשנהו. השאירו לעצמכם מספיק זמן להסתובבות וחיפוש "סתם" מקומות לצילומים יפים. עץ מעניין, יער מלא אופי, פינה יפה בנחל, חוף ים אנונימי או הגשר ליד המלון. כל מקום שיכול ליצור תמונה יפה מתאים.

קשת בענן מעל נוף פסטורלי של עשב ומפל. נוף רגוע ואווירת שלווה — על הדרך - לוקיישן לא אייקוני באיסלנד

אז מה עושים?

גם וגם. ההצעה הכי הגיונית היא לשלב, לצלם גם בלוקיישנים ידועים ומוכרים וגם לחפש "סתם" מקומות יפים ופחות מצולמים. ללוקיישנים האייקוניים כדאי להגיע מחוץ לשיאי עונת התיירות (אם יש דבר כזה). גם לא בסופי שבוע וחגים מקומיים. אחת הסיבות שאני אוהב לטייל בחורף היא שמקומות רבים נראים קצת אחרת מהרגיל (והם בוודאי פחות עמוסים). בעונה הקפואה והמושלגת הנוף משתנה לעיתים אפילו ברמה יומיומית. חישבו על הפורגראונד (חזית התמונה). לוקיישנים הופכים לאייקוניים בזכות הנושא שלהם. ההבדל בין תמונה לתמונה הוא הרבה פעמים הפורגראונד, וכאן יש מקום למקוריות. היכנסו קצת לעומק השטח אם אפשר. לפעמים מספיקים כמה עשרות מטרים כדי למצוא את עצמכם די לבד. אם התאורה מתאימה עדיף לצלם לוקיישנים אייקוניים בזריחה מאשר בשקיעה, מובטח שיהיו פחות אנשים. הגיעו מוקדם. ממש מוקדם. כך תגדילו את הסיכוי שהמקום יהיה עדיין שלכם ותוכלו להציב את המצלמה היכן שאתם רוצים. אלו שיבואו אחר כך כבר יצטרכו ליישר קו אתכם. וכשיגיעו המיניבוסים אתם כבר תתקפלו בדרך לארוחת הבוקר.