אפקט הצמצם - המדריך לצמצם בצילום נוף
- Amos Ravid
- Apr 4
- 6 min read
Updated: 5 days ago
מה המשמעות של הצמצם בצילום נוף, על מה עוד הוא משפיע חוץ מכמות האור, למה הוא רשום כפי שהוא רשום ואיזה צמצמם עדיף? כל התשובות במדריך הצמצם לצילום נוף.
מה זה צמצם
הצמצם הוא מושג בסיסי חשוב בצילום. יחד עם התאורה, זמן החשיפה והאיסו הוא אחראי על בהירות התמונה ומהווה אחד מקודקודי משולש החשיפה. הצמצם הוא רכיב מכני של העדשה. יותר נכון תכונה שלה. כלומר רכיב שהוא גם תכונה. בפועל זהו פתח העשוי מעלים חופפים שבעזרת הגדלה או הקטנה שלו ניתן לשלוט בכמות האור העוברת דרך העדשה אל החיישן. עד כאן נשמע פשוט, מוכר וטריוויאלי למדי. אבל אל תראו אותו כזה תמים, יש לו לצמצם תכונות נוספות לא פחות חשובות שכדאי להכיר, הן ברמה הטכנית והן ברמה האומנותית. לא בכדי הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהשם שמעניקים היצרנים השונים לדגמי העדשות שלהם.
למה זה חשוב
רבים מצלמי הנוף נוהגים להציב כברירת מחדל צמצם f/11 או f/16 ופחות או יותר לשכוח מכל העניין. במרבית המקרים זה גם עובד, במיוחד כשמעוניינים בעומק שדה גדול. אם התמונה שלכם מיועדת לפרסום ברשתות החברתיות זה יהיה כנראה לגמרי בסדר, אבל אם אנחנו רוצים בעתיד להגדיל ולהדפיס אותה ציון "עובד" אינו תמיד מספיק. לא בטוח שזה יהיה תמיד הפתרון האופטימלי. למה? כי המשמעויות של הצמצם מעט יותר מורכבות, וכמו תמיד לכל בחירה שנעשה יש יתרונות וחסרונות אותם צריך לבחון על פי הסיטואציה. כדי לעשות זאת כדאי להכיר את הסיפור של הצמצם ואת המשמעות שלו בצילום נוף קצת לעומק.
מה מייצג המספר
אולי שאלתם את עצמכם מה עושה האות f בצורת הרישום של מפתח הצמצם (f/11 למשל), למה הוא רשום בצורת שבר, מדוע ההפרשים הלא קבועים בין הערכים ולמה מספר גבוה יותר מייצג דווקא צמצם סגור יותר. אז הנה ההסברים:
מספר הצמצם (f-number) הוא בעצם היחס בין אורך המוקד (F) לקוטר מפתח הצמצם (D).
f-number= F/D
מכאן ש:
D=F/f-number
כלומר עבור מספר צמצם (f-number) קבוע קוטר פתח הצמצם הוא פונקציה של אורך המוקד.
למה לערב את אורך המוקד? כי הוא משפיע על כמות האור הנקלטת בעדשה, ואנחנו רוצים ערך שייצג את אותה כמות אור בכל עדשה, בלי קשר לאורך המוקד שלה. כל אחד מערכי הצמצם (f/2.8, f/4, f/5.6, f/8, f/11 וכו') מייצג כמות אור קבועה בין אם נצלם ב 14 מ"מ, ב 50 מ"מ או ב 200 מ"מ. ההבדל יהיה בקוטר מפתח הצמצם. בצמצם f/4 למשל, קוטר המפתח יהיה 50 מ"מ באורך מוקד של 200 מ"מ (200/4) ו-20 מ"מ באורך מוקד של 80 מ"מ (80/4). כמות האור בשני המקרים תהיה זהה. היות ומדובר בשבר ברור כעת מדוע מספר גדול יותר מייצג מפתח צמצם קטן יותר.
ולמה המספרים המוזרים? כי על פי שיטת הסטופים כל סטופ הוא הכפלה (או הפחתה) של כמות האור פי שניים, וזו לא נקבעת על פי קוטר מפתח הצמצם אלא על פי השטח שלו (πr²). כדי להכפיל את כמות האור יש להכפיל את שטח המפתח ולא את הקוטר שלו.
מפתח צמצם מינימלי ומקסימלי
מפתח צמצם מינימלי (הסגור ביותר) אינו תכונה בעלת משמעות רבה והוא לרוב נע בין f/22 ל f/32. מפתח הצמצם המקסימלי (הפתוח ביותר) לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. הוא כאמור חלק חשוב מתכונות העדשה ואפילו מהווה חלק מהשם שלה.
עדשה בעלת מפתח צמצם מקסימלי רחב יחסית נקראת לעיתים גם "עדשה מהירה" כי היא מאפשרת לצלם בזמן חשיפה קצר יותר, תכונה חשובה לצילום בעלי חיים וספורט למשל. עדשות כאלו יהיו לרוב גדולות יותר ויקרות יותר. בצילום נוף משתמשים בדרך כלל בצמצמים סגורים יותר לטובת עומק השדה (ראו בסעיף הבא), אז למה בכל זאת לטרוח (ולשלם)? כי לפעמים תוספת האור חשובה. בצילום לילה למשל, בו כל טיפת אור נספרת, עדשות 2.8 יעניקו יתרון משמעותי. היות וכפי שציינו מספר הצמצם תלוי גם באורך המוקד, בחלק מעדשות הזום מפתח הצמצם המקסימלי משתנה בהתאם לאורך המוקד. עוד על עדשות לצילום נוף אפשר לקרוא במדריך לרכישת עדשות.
הצמצם ועומק השדה - הכל עניין של זוויות
מפתח הצמצם לא משנה רק את כמות האור העוברת דרכו אלא גם את הזווית בה הוא פוגע בעדשה ובחיישן. כשהצמצם סגור יותר וקרני האור עוברות דרך מרכז העדשה, קוטר מעגל הטשטוש שנוצר מנקודות שלפני או אחרי מישור הפוקוס קטן יותר (ראו שרטוט). המשמעות היא שצילום בצמצם סגור יותר יוצר עומק שדה גדול יותר (ולהיפך בצמצם פתוח). זוהי אחת התכונות המשמעותיות ביותר של הצמצם, לא פחות חשובה מכמות האור שעוברת דרכו. בצילום נוף כידוע, השאיפה לרוב היא לעומק שדה גדול ככל האפשר, לכן בדרך כלל מצלמים בצמצמים יחסית סגורים. מאמר מורחב על עומק השדה בצילום נוף והדרכים להגדיל אותו אפשר לקרוא כאן. אבל בכך לא תם הסיפור. אפקט הצמצם ממש לא מסתכם בכך.
דיפרקציה
אז למה לא לצלם בצמצם הכי סגור ולקבל עומק שדה מקסימלי? כי עומק השדה הוא תכונה חשובה של הצמצם אבל בהחלט לא היחידה. דיפרקציה (Diffraction) היא תופעה פיסיקאלית הנובעת מהתנהגות גלי האור (וגלים בכלל). בפשטות, כשגלי אור עוברים דרך פתח מאוד צר, צמצם סגור למשל, הם נוטים להתפשט מצידו השני. ברגע שקוטר הנקודה שהם יוצרים על החיישן עובר את גודלו של הפיקסל הבודד חדות התמונה נפגעת. התוצאה של צילום בצמצם סגור תהיה תמונה פחות חדה עם עומק שדה גדול, לא משהו שרובנו שואפים אליו אני מניח. כלל האצבע אומר שעדיף לא לסגור צמצם מתחת ל f/16. אבל קחו בחשבון שתופעת הדיפרקציה מתחילה עוד הרבה קודם ומידת ההשפעה שלה תלויה גם בחיישן המצלמה שלכם*. ההחלטה לגבי מפתח הצמצם היא יחסי עלות תועלת בין חדות התמונה לבין עומק השדה (וכמות האור כמובן). על מה אנחנו מוכנים לוותר יותר. משום כך היא תלוית סיטואציה ולא ניתן לקבוע כלל אצבע שמתאים לכל המצבים.
(*) ככל שהתאים הפוטו-וולטאים (הפיקסלים) של החיישן גדולים יותר כך חשופה המצלמה פחות לדיפרקציה. לכן חיישן גדול יותר מתמודד טוב יותר עם התופעה (כשכל שאר התנאים שווים).
עיוותים בשוליים
צילום בצמצם מאוד פתוח, מהצד השני, חושף אותנו, מעבר לעומק השדה הרדוד, גם לעיוותים שונים כמו החשכת פינות וירידה בחדות התמונה שנוצרים בשולי העדשה. זוהי תוצאה של זכוכית לא מושלמת והיא באה לידי ביטוי בעיקר בעדשות פשוטות וזולות. ככל שהעדשה איכותית ומדוייקת יותר היא סובלת פחות מתופעות מעין אלו (אבל היא כמובן גם יקרה יותר). ועדיין, גם העדשות הטובות ביותר אינן מושלמות.
הנקודה המתוקה (Sweet Spot)
אם נסכם את הדברים עד כה, עבור תמונה חדה ככל האפשר עדיף להימנע מצמצם סגור מידי או פתוח מידי. לכל עדשה יש מפתח צמצם (או טווח של מפתחי צמצם) בו היא מציגה את הביצועים הטובים ביותר שלה. כלומר, הצמצם החד ביותר של העדשה*. כדי למצוא אותו אפשר פשוט לנסות את העדשה בעצמכם בצמצמים שונים, או לסמוך על כלל האצבע שאומר פעמיים הצמצם הרחב ביותר. מה שבטוח זה שהוא נמצא איפשהו באמצע הדרך, בין הצמצמים הסגורים ביותר לפתוחים ביותר, בדרך כלל בין f/5.6 ל f/8. זה עדיין לא אומר שצריך תמיד לצלם בו, רק לקחת זאת בחשבון במגוון השיקולים.
(*) שימו לב לא להתבלבל בין חדות לעומק שדה. הצמצם החד ביותר של העדשה אינו יוצר את עומק השדה הגדול ביותר. חדות ועומק שדה אינם זהים.
צילום נוף בצמצם פתוח
הדיון עד כה הניח שאיפה לעומק שדה גדול ככל האפשר, ואכן בצילום נוף זהו בדרך כלל המצב. אבל זה לא חייב להיות כך תמיד. צילום נוף בצמצם פתוח ועומק שדה קטן יכולים במקרים רבים להפיק תוצאות נהדרות ולגוון את תיק העבודות שלנו. על עומק שדה רדוד בצילום נוף ניתן לקרוא כאן.
שיקולים בבחירת מפתח הצמצם
הבחירה במפתח הצמצם המתאים ביותר תלויה כאמור בסיטואציה ובתוצאה אותה רוצים להשיג והיא בסופו של דבר סוג של פשרה בין עומק השדה לחדות. הנה סיכום קצר של כמה מהשיקולים האפשריים שכדאי לקחת בחשבון כשמתכננים את התמונה. כמובן שהטבלה מאוד מופשטת והעולם הרבה יותר מורכב אבל רק כדי להבין את העיקרון.
צמצם יותר פתוח (f/5.6, f/8)  | צמצם יותר סגור (f/11, f/16)  | |
V | פורגראונד קרוב | |
V | פורגראונד רחוק | |
V | אורך מוקד גדול | |
V | אורך מוקד קטן | |
V | סצנה מוארת | |
V | סצנה חשוכה | |
V | מריחת תנועה | |
V | הקפאת תנועה |
הערמת פוקוס - עומק שדה גדול עם צמצם פתוח
הערמת פוקוס היא טכניקה נפוצה בצילום הדיגיטלי שמציעה את השילוב ה"בלתי אפשרי": עומק שדה מקסימלי יחד עם הגדלת מפתח הצמצם לאזור החד ביותר של העדשה. הרעיון הוא לצלם מספר תמונות במרחקי פוקוס משתנים ולשלב אותן בעריכה כך שהתמונה הסופית תכלול רק את האזורים החדים ביותר של כל אחת מהן. הטכניקה דורשת אמנם עבודה בשכבות בתכנת עריכה אך היא אינה מסובכת כפי שאולי נדמה. הסבר מפורט יותר על הערמת פוקוס אפשר למצוא כאן.
אז מהו הצמצם האופטימלי לצילום נוף?
ברור שאין ערך אחד שאפשר להמליץ עליו. לא בצילום נוף ולא בכלל. וזוהי בדיוק המסקנה מהמאמר. החיים כרגיל אינם שחור או לבן ופשרות מחושבות לעיתים קרובות הן דרך הפעולה הנכונה. פשרה בין עומק השדה לחדות, וביניהם לבין התאורה, זמן החשיפה והאיסו. בצילום נוף הנטייה היא בדרך כלל לצמצם סגור יחסית לטובת עומק שדה גדול, אבל זה לא חייב תמיד להיות כך, הכל תלוי בסיטואציה ובתוצאה הרצויה. מה שחשוב הוא שהשליטה תהיה תמיד בידינו. הבנה טובה של הנושא תאפשר לנו לקבל את ההחלטות המתאימות ביותר על פי המצב בשטח.
המאמר הוא החלק השני בטרילוגיית משולש החשיפה. הפרק הראשון העוסק באיסו בצילום נוף נמצא כאן.
Comments