פוקוס בצילום נוף

לאן לפקס בצילום נוף? שאלה פשוטה עם תשובה מורכבת. בניגוד לצילום פורטרטים, בעלי חיים או ספורט, שם ברור לאן מפקסים, בצילום נוף התשובה הרבה פחות חד משמעית. למה, מהן הדילמות, ואיזה אפשרויות עומדות בפנינו - הכל בכתבה שלפניכם על פוקוס בצילום נוף

פוקוס בצילום נוף הוא נושא מורכב וההחלטה לאן לפקס תלויה בסיטואציה ובתוצאה המבוקשת. בחירת מדיניות פוקוס מתאימה מתבססת על עומק השדה. כתבה קודמת עסקה בדיוק בנושא זה ומומלץ לקרוא אותה כאן.

מה זה פוקוס 

כשאנחנו מפקסים לנקודה מסוימת בתמונה אנחנו בעצם גורמים לכל קרני האור שיוצאות מאותה נקודה להתמקד בדיוק על החיישן (או סרט הצילום של פעם). הבעיה היא שבכל רגע נתון העדשה יכולה להתמקד למרחק אחד בלבד (מישור הפוקוס). כל מה שנמצא בדיוק במרחק הזה מהעדשה יהיה בפוקוס, וכל מה שלפני או אחרי כבר פחות. ככל שמתרחקים ממישור הפוקוס, קדימה או אחורה, הנקודות מתקבלות על החיישן גדולות יותר והחדות פוחתת. 

פוקוס מקרוב לרחוק. הפארק הלאומי באנף, קנדה

השאיפה בצילום נוף היא בדרך כלל לחדות מקסימלית מקצה לקצה, מהאלמנט הקרוב ביותר ועד לרחוק, מה שמעלה את השאלה המתבקשת - אז לאן לפקס? אכן שאלה טובה. הפוקוס בצילום נוף הוא נושא מורכב ללא פתרון בית ספר. קיימות מספר גישות להתמודדות עם הנושא, אף אחת מהן אינה מהווה פתרון מושלם ואף אחת מהן אינה מתאימה לכל המצבים. המטרה היא לעשות את הכי טוב שאפשר בהתאם לסיטואציה, מה שנקרא פשרה. מה שמעודד בכל הסיפור הוא שכשבוחרים מדיניות פוקוס מתאימה זה בדרך כלל עובד טוב. 

עומק השדה 

עומק השדה הוא הבסיס לדיון על בחירת טקטיקת פוקוס בצילום נוף. לכן, לפני שמדברים על הפוקוס כדאי קודם כל להכיר את הנושא החשוב הזה. בקצרה, עומק השדה הוא האזור בתמונה, לפני ואחרי מישור הפוקוס, שיהיה עדיין נראה חד באופן מתקבל על הדעת. עומק השדה מוגבל, עובדה שמחייבת אותנו לקבל החלטה היכן בתמונה למקם אותו, או במילים אחרות לאן לפקס. לשמחתנו נוסחת עומק השדה מאפשרת לנו לדעת, עבור כל מפתח צמצם ואורך מוקד, מהו המרחק לפני ואחרי מישור הפוקוס שיהיו עדיין חדים (לפחות במידה סבירה), ועל ידי כך ליישם מדיניות פוקוס שתתאים לסיטואציה. לשמחתנו הרבה אף יותר ניתן למצוא את המרחקים הללו באפליקציות ייעודיות או בטבלאות עומק שדה ברשת, כך שאין צורך לבצע חשבונות מסובכים לפני כל תמונה. 

עומק השדה. ההחלטה לאן לפקס קובעת את היכן בתמונה למקם אותו

חזית אן עורף  

אז אם ההחלטה היא בעצם היכן בתמונה למקם את הטווח שנקרא עומק השדה, נשאלת השאלה מה יותר חשוב - חזית התמונה (הפורגראונד) או העורף שלה (הבקגראונד). מה חייב להיות חד כתער, מה אפשר למקם בשולי עומק השדה, ומה יהיה בלית ברירה בכלל מחוץ לו. התשובה כמובן תלויה בתמונה עצמה, מה יש בחזית שלה ומה ברקע. אם לדוגמא אנחנו מצלמים מעמדת תצפית גבוהה יחסית וכל האלמנטים החשובים בתמונה מרוחקים מאתנו אז אפשר פשוט לפקס אליהם ולסגור סיפור. הבעיה מתחילה כאשר יש בתמונה גם אלמנטים רחוקים וגם קרובים, לעיתים אפילו קרובים מאוד. התפיסה המקובלת היא שכדי לדמות את הראיה האנושית מה שקרוב צריך להיות חד. אלמנט פוגראונד (חזית) 'רך' עלול להוות הפרעה. אבל זה לא תמיד חייב להיות כך. חול, מים, עשב וכו' פחות משמעותיים למשל. אם לנסות לסכם את הדיון עד כה, בחירת נקודת הפוקוס המתאימה תלויה בסיטואציה עם עדיפות קלה לחזית. עכשיו, כשהדילמות ברורות בואו נדבר על כמה טקטיקות פיקוס מקובלות לצילום נוף והיתרונות והחסרונות של כל אחת מהן: 

1. המרחק ההיפרפוקאלי 

גם על כך דברנו בהרחבה במאמר הקודם שנמצא כאן (ואם טרם קראתם אותו אז עכשיו זו ההזדמנות). המרחק ההיפרפוקאלי הוא המרחק הקרוב ביותר שאם נפקס אליו את העדשה עדיין נקבל חדות סבירה עד אינסוף והוא תלוי באורך המוקד ובמפתח הצמצם בו אנו מצלמים. ניתן למצוא אותו באפליקציות ייעודיות או בטבלאות ברשת. התכונה החשובה של המרחק ההיפרפוקאלי היא שפיקוס אליו מבטיח את עומק השדה הגדול ביותר האפשרי, ממחציתו ועד אינסוף. שום נקודת פוקוס אחרת לא תייצר עבורנו עומק שדה גדול יותר. אבל יש גם חסרונות. הראשון הוא שעומק השדה מבטיח חדות סבירה בלבד ולא תמיד זה מספיק. מעבר לכך זהו פתרון כללי שאינו מתייחס לסיטואציה הספציפית אותה אנו מצלמים. בעצם יש סיכוי גבוה שלא הנושא, לא האלמנט שבפורגראונד ולא הרקע יהיו בשיא החדות האפשרית. וכמובן שצריך לקחת בחשבון את האזור שקרוב יותר ממחצית המרחק ההיפרפוקאלי (אם כי יש לציין שבעדשה רחבה מאוד וצמצם סגור הנקודה הזו קרובה למדי). לסיכום, זהו פתרון שיכול להיות טוב, אבל רחוק מלהיות מושלם. שימוש במרחק ההיפרפוקאלי מתאים פחות כאשר: א. יש אלמנט פורגראונד קרוב מאוד שנמצא מחוץ או קרוב לגבול עומק השדה. ב. כשאין אלמנט פורגראונד כלל (כי אז חבל "לבזבז עומק שדה" על האזור הזה). ג. בשימוש בעדשות טלה (כי אז המרחק ההיפרפוקאלי מאוד רחוק וקשה לדעת לאן בדיוק לפקס). ד. כאשר יש אלמנט בתמונה (הנושא למשל) שחשוב לנו שיהיה בחדות מרבית. 

אלמנטים קרובים ורחוקים. חוף גדור

2. שליש קדמי של התמונה 

פיקוס לשליש הקדמי (הקרוב) של התמונה הוא קירוב מקובל ונפוץ למדי למרחק ההיפרפוקאלי. קרוב אבל ממש לא מדויק. המרחק ההיפרפוקאלי הרי אינו קבוע והוא תלוי באורך המוקד של העדשה ובמפתח הצמצם. פיקוס לשליש המרחק יכול להיות קירוב סביר עבור עדשות רחבות (בעלות אורך מוקד קטן) וצמצמים סגורים יחסית. במצבים אלו ה"הימור" על השליש הקרוב יהיה יחסית בטוח. יחסית. 

 3. פעמיים האלמנט הקרוב ביותר 

עוד קירוב נפוץ למרחק ההיפרפוקאלי שצלמי נוף רבים משתמשים בו, וגם הוא לא באמת מדויק. השיטה אומרת לפקס למרחק כפול מהאלמנט הקרוב ביותר. המקור לרעיון הוא כנראה העובדה שמיקוד למרחק ההיפרפוקאלי מבטיח עומק שדה ממחציתו ועד אינסוף. בניגוד לשתי הגישות הקודמות כאן יש כבר התייחסות למציאות בשטח, ואולי זו נקודת הזכות של השיטה. השיטה עובדת לא רע באורכי מוקד קצרים וצמצמים סגורים כי אז האלמנט הקרוב נופל בתוך עומק השדה. אבל, וזה אבל חשוב, היא לא מדויקת ולא עובדת באורכי מוקד גדולים. למשתמשים מומלץ לבדוק בכל מקרה את הפוקוס על ידי הגדלת התמונה במסך האחורי של המצלמה. במידה והיא לא נראית חדה מספיק לסגור צמצם או לשנות את מרחק הפוקוס. 

4. לפקס לפורגראונד 

במידה ואלמנט הפורגראונד חשוב ומשמעותי (מה שנכון לגבי לא מעט מקרים), ובהתאם לגישה שטוענת שהפורגראונד צריך להיות חד, למה לא פשוט לפקס אליו. אז זו בהחלט טקטיקה אפשרית. אם אלמנט הפורגראונד נמצא אחרי המרחק ההיפרפוקאלי מובטח אפילו שעומק השדה יגיע עד אינסוף. היתרון של גישה זו על פני פיקוס למרחק ההיפרפוקאלי הוא שמובטח שהפורגראונד יהיה יהיה הכי חד שאפשר. לפעמים זה בדיוק מה שאנחנו רוצים.

לפעמים הפורגראונד הוא האלמנט החשוב ביותר בצילום נוף. חוף דור

5. לפקס לנושא  

באותו אופן, פיקוס לנושא יבטיח שהאלמנט הכי חשוב בתמונה יהיה גם הכי חד. אפשר להבין את ההיגיון. כשאין אלמנט פורגראונד מאוד משמעותי (או כשהוא נכנס לעומק השדה) זו יכולה להיות בהחלט מדיניות מתאימה. 

6. לפקס לאינסוף 

או לאלמנט הרחוק ביותר בתמונה. עוד שיטה קלה מאוד לביצוע שמתאימה לצילום בעדשות רחבות (אורך מוקד קצר) ובצמצם סגור וכשאין אלמנט משמעותי קרוב מידי. בעדשת 24 מ"מ, לדוגמא, וצמצם f/11 אם נפקס לעצם במרחק 500 מטר מאיתנו עומק השדה יהיה ממרחק 1.69 מטר (שזה בעצם המרחק ההיפר פוקאלי) ועד אינסוף. באורך מוקד של 14 מ"מ המרחק מתקצר ל- 58 ס"מ בלבד. תודו שהופתעתם. שיטה זו נותנת עדיפות לאזור הרחוק יותר של התמונה. עבור לא מעט מקרים זה יכול להתאים (תמונת נוף רחב מתצפית למשל).  

כשכל האלמנטים מרוחקים אפשר פשוט לפקס לרחוק ביותר. הפארק הלאומי ציון, ארה"ב

7. הערמת פוקוס  

טכניקה נהדרת שהפכה למקובלת מאוד בקרב צלמי נוף בעידן הדיגיטלי ומתאימה כמעט לכל מצב. כמעט, כי היא מתקשה להתמודד עם עצמים בתנועה (חיבור התמונות במקרה כזה מאתגר ולעיתים בלתי אפשרי), ובנוסף היא דורשת היכרות עם עבודה בתכנת עריכה (מומלץ בלי קשר). אבל מעבר לכך זהו הפתרון היחידי שמבטיח חדות אמיתית לכל עומק התמונה. לא רק חדות סבירה ולא רק לחלק מהטווח כמו בפתרונות מבוססי עומק השדה, אלא חדות אמיתית לכל עומק התמונה. פתרון זה מומלץ במיוחד בסיטואציות שכוללות עצמים קרובים מאוד לעדשה ואפילו יותר כשרוצים לצלם אותם באורך מוקד מעט גדול יותר. על מנת ליישם אותו יש לצלם על גבי חצובה מספר תמונות במרחקי פוקוס שונים מבלי להזיז את המצלמה או לשנות את הגדרות החשיפה, ואחר כך לחבר אותן בתכנת העריכה. בפועל זה יותר פשוט ממה שזה אולי נשמע וזוהי טכניקה שכדאי לכל מי שעוסק בצילום נוף להכיר.

הערמת פוקוס מאפשרת קבלת חדות מקסימלית באלמנטים קרובים מאוד ורחוקים בו זמנית. פארק תמנע

לסיכום

נושא הפוקוס בצילום נוף מורכב ודורש תשומת לב ותכנון. המטרה היא להתאים את נקודת הפוקוס לסיטואציה ולתוצאה הרצויה. מומלץ להימנע משימוש אוטומטי באחת מהשיטות ככלל אצבע בכל מצב. הבנת נושא עומק השדה תעזור לנו בבחירת הגישה הנכונה וקבלת התוצאה הרצויה. עם הזמן והניסיון תדעו מתי להשתמש באיזה שיטה ולא תזדקקו לאפליקציות, חישובים ומדידות בכל תמונה ותמונה. (רק היזהרו מביטחון יתר שעלול להרוס תמונה טובה). ועכשיו, אחרי שמצאנו קומפוזיציה יפה וגיבשנו מדיניות פוקוס שמתאימה לה אפשר לעבור לטפל בחשיפה נכונה (אבל זה בפעם אחרת). 

כמה הבהרות חשובות

1. בחירת מצב של נקודות פוקוס מרובות בבורר מצבי הפוקוס במצלמה אינה אומרת שהפוקוס יתבצע לאזור רחב יותר או למספר נקודות בו זמנית, אלא שאנחנו נותנים למצלמה את האופציה לבחור עבורנו את נקודת הפוקוס. מצב זה מתאים לצילום עצמים בתנועה מהירה, בעיקר בעלי חיים. בכל מקרה המצלמה יכולה לפקס לנקודה אחת (או למרחק אחד) בלבד, לכן בצילום נוף אני ממליץ תמיד לבחור נקודה בודדת בבורר מצבי הפוקוס. 

2. יש הטוענים שגודל מעגל הטשטוש עליו מתבסס חישוב עומק השדה הוא מעט סלחן מידי עבור רזולוציות המצלמות של ימינו. אפשר להתווכח על כך, אבל בכל מקרה מומלץ לבדוק אחרי כל צילום את החדות באזורים שקרובים לשולי עומק השדה על ידי הגדלת התמונה על גבי המסך האחורי של המצלמה. במידה והחדות אינה מספקת אפשר לסגור מעט את הצמצם או לשנות את נקודת הפוקוס (או כאמור לבצע הערמת פוקוס). 

3. תמונה מטושטשת יכולה לנבוע מסיבות רבות נוספות שאינן קשורות לבחירת נקודת הפוקוס ולעומק השדה. מומלץ לקרוא את הכתבה טיפים לצילום תמונות נוף חדות על מנת להימנע מכך. 

הערמת פוקוס מורכבת עם עלים שזזים ברוח. אפשרי אבל דורש הרבה עבודה בעריכה. נוף אופייני בטוסקנה