מדידת אור בצילום נוף

איך נכון למדוד אור בצילום נוף? באיזה הגדרות כדאי להשתמש ואיך לקבוע מהי החשיפה הנכונה? כל התשובות בכתבה הבאה על מדידת אור בצילום נוף  

צילום מתוך מערה אל עבר השקיעה יכול לאתגר את הצלם. חוף פלמחים

אור הוא חומר הגלם של הצלם, לכן חשיפה נכונה היא דרישה בסיסית והגיונית למדי בצילום בכלל ובצילום נוף בפרט. למרות זאת הנושא החשוב הזה לא תמיד מקבל את תשומת הלב הראויה. איך לבצע מדידת אור בצילום נוף, באיזה הגדרות של המצלמה כדאי להשתמש, איך להגיע לחשיפה מיטבית ואיך לנצל בצורה הטובה ביותר את מה שהמצלמה יודעת לתת. הכתבה הבאה תנסה לשפוך קצת אור על הנושא המאוד החשוב הזה.  

מצבי צילום לקביעת החשיפה 

המצלמה הדיגיטאלית מציעה כמה מצבים אפשריים לאופן קביעת החשיפה: אוטומטי (Auto), ידני (M), או מצבים חצי אוטומטיים - עדיפות לצמצם (A) או עדיפות למהירות התריס (S). המצב האוטומטי לא ממש רצוי כי אנחנו הרי רוצים שליטה, אבל עד כמה אנו באמת שולטים ברמת החשיפה במצבים האחרים? רבים מצלמי הנוף בוחרים להשתמש כברירת מחדל במצב העדיפות לצמצם (A). במצב זה הצלם קובע את האיסו ואת מפתח הצמצם והמצלמה קובעת את מהירות התריס בהתאם, מה שנקרא חלוקת עבודה. על פניו נשמע כמו עסקה מצוינת - הצלם לוקח אחריות על עומק השדה (הצמצם), והמצלמה קובעת את כמות האור והחשיפה המתאימה. זה עובד. אפילו עובד טוב, אבל בהחלט לא מושלם. כדי להבין מדוע בואו נבדוק תחילה כיצד עובד מד האור של המצלמה ואיך נקבעת החשיפה. 

צילום אל תוך השמש בזריחה יוצר אפקט דרמטי ועומק לתמונה אך דורש דיוק בקביעת החשיפה. הפארק הלאומי שננדואה בוירג'יניה

שיטות למדידת אור 

שתי שיטות אפשריות למדידת האור בצילום - אור חוזר או אור סביבתי. אור סביבתי הוא האור הנופל על העצם וניתן למדוד אותו באמצעות מד-אור חיצוני. וודאי נתקלתם בצלמי פורטרטים או צלמי מוצרים שניגשים לנושא הצילום ומודדים את האור הנופל עליו באמצעות מכשיר מדידה ייעודי. זוהי מדידת אור מדויקת למדי היות ואינה מתחשבת בצבע של האובייקט אלא בכמות האור הנופלת עליו בלבד. אלא שבצילום נוף השיטה כמעט בלתי אפשרית ולא ממש רלוונטית כי היא מצריכה ללכת אל האובייקט שיכול להיות מרוחק מאוד מהצלם. בכל זאת אפשרי אתם אומרים? אז בואו נראה אתכם מודדים אור מהעננים למשל. בנוסף צילום נוף מאופיין לרוב בניגודיות רבה - אזורים שונים בתמונה מוארים בצורה שונה וההבדלים לעיתים קרובות יכולים להיות גדולים למדי. מד האור הפנימי של המצלמה מודד אור חוזר שבשבילו לא צריך ללכת לשום מקום, הוא בא עד אלינו. אבל האור החוזר כשמו כן הוא, תלוי בבהירות ובצבע של העצם ממנו הוא נמדד. אז איפה כאן הבעיה? בדיוק כאן, כי בשילוב עם האופן בו המצלמה מחשבת את החשיפה עלולה להיווצר הטיה וחוסר דיוק.  

מד אור דיגיטלי מודרני. האם הוא שימושי בצילום נוף?

כיצד נקבעת החשיפה

המצלמה אינה יכולה לדעת האם העצם ממנו נמדד האור כהה או שהוא נמצא בחושך (וכנ"ל לגבי בהיר). לכן האלגוריתם של המצלמה מחשב את נתוני החשיפה כך שהיא תהיה תמיד באמצע, בבהירות ממוצעת (בשחור לבן זה 18% אפור). מבחינת המצלמה הכל בעולם הזה אמור להיות באמצע. כדי להמחיש זאת נסו לשנות את כיוון המצלמה או את זווית הצילום למעלה או למטה כשאתם במצב צילום חצי אוטומטי (A) ותראו כיצד נתוני החשיפה משתנים למרות שבפועל התאורה הרי לא השתנתה כלל. הדוגמא הידועה היא בצילום נוף מושלג אותו המצלמה הופכת במקרים רבים לאפרפר במקום לבן. באותו אופן לוח שחור שימלא את מרבית הפריים יתקבל אפור גם הוא. כלומר באותם תנאי תאורה המצלמה מציעה נתוני חשיפה שונים לעצמים שונים. להסתמכות על מדידת האור וקביעת החשיפה של המצלמה יש גם יתרונות רבים. היא נוחה ומהירה ובמקרים רבים עובדת היטב. אבל היא אינה תמיד מדויקת. כדאי להיות מודעים לזה, לשים לכך לב ובעת הצורך לעמוד על שלנו ולקחת את השליטה.  

דף לבן ודף שחור כפי שצולמו על ידי המצלמה ללא עריכה וללא פיצוי חשיפה. האם אתם יכולים לזהות מי זה מי? (מימין זה הדף השחור, באמצע הדף הלבן). משמאל דף שחור לבן שכבר מתקבל קרוב בהרבה למציאות. שלושת התמונות צולמו באותם תנאי תאורה. אתם יכולים לנסות את זה בבית.

הטווח הדינאמי  

המונח טווח דינאמי בצילום מתייחס לטווח הבהירות שחיישן המצלמה יכול לקלוט. לעומת המצלמה הטווח הדינמי של העין האנושית עצום, ובשילוב עם המוח היא מסתגלת בשברירי שנייה מאזור כהה לבהיר ולהיפך. למרות ההתקדמות העצומה של הטכנולוגיה, הטווח הדינאמי של המצלמה עדין מוגבל בהרבה, וכאן יש לנו בעיה. בטח נתקלתם לא פעם בתמונות עם אזורים "שרופים" או אזורים שחורים בהם לא רואים פרטים כלל. המטרה שלנו כצלמים היא לייצר חפיפה בין הטווח הדינמי של הסיטואציה לזה של המצלמה. למנוע אזורים שרופים או שחורים תוך שמירה על האוטנטיות ורמת בהירות דומה ככל האפשר למה שחווינו בשטח. לעיתים, כשהניגודיות של הסצנה גדולה מידי, מעל יכולת המצלמה, אין ברירה אלא להשתמש באמצעים כמו פילטר מדורג או בטכניקה של ריבוי חשיפות על מנת להקטין את הטווח הדינמי של הסיטואציה ולהתאימו למה שהמצלמה יכולה לקלוט. 

ההיסטוגרמה

ההיסטוגרמה היא אחת המתנות הגדולות שהעניק לנו הצילום הדיגיטאלי והיא מאפשרת לנו לוודא שהתמונה אינה חורגת מהטווח הדינמי של המצלמה. זוהי תצוגה גראפית של בהירות התמונה. ציר ה-X מייצג את רמת הבהירות, מהכהה ביותר (שחור) אל הבהיר ביותר (לבן). ציר ה-Y מייצג את כמות הפיקסלים עבור כל רמת בהירות. כך נוכל לוודא בזמן אמת שאין בתמונה אזורים שרופים או שחורים ללא פרטים. אם תרצו ההיסטוגרמה היא שיטת האזורים (Zone System) של אנסל אדאמס בגרסה הדיגיטלית. בערך. בכל מקרה ובכל שיטת מדידת אור בה משתמשים מומלץ בכל תמונה לבדוק את החשיפה בהיסטוגרמה ולא לסמוך על התמונה המוצגת במסך האחורי. בדקו בהוראות ההפעלה של היצרן כיצד להציג את ההיסטוגרמה במצלמה שלכם. 

ההיסטוגרמה על גבי המסך האחורי של המצלמה. הדיאגרמה העליונה מייצגת את התאורה (האחרות מייצגות את הצבעים). ניתן להבחין בחריגה מזערית מהטווח הדינאמי בבהירים

אזורי מדידת אור 

מצלמות דיגיטליות מציעות מספר אופציות לאזורי מדידת אור: נקודתי, עדיפות למרכז וממוצע של כל הפריים. לעיתים מתווספות גם אופציות מתוחכמות נוספות שמתאימות (אולי) למצבים ספציפיים. במה עדיף להשתמש לצילום נוף? מדידת אור נקודתית (Spot) מודדת את האור החוזר מנקודה אחת בלבד (אליה מתבצע גם הפוקוס). זכרו שהדרך בה קובעת המצלמה את החשיפה אינה מבטיחה שנקודה זו תהיה בחשיפה נכונה אלא שהיא תהיה באמצע הטווח הדינאמי (18% אפור). מצב זה יכול להתאים לצילום פורטרטים, בעלי חיים או מוצרים, אבל בצילום נוף הוא עלול להיות לא מדויק ואף לגרום לאזורים שרופים או שחורים בתמונה, גם אם הטווח הדינאמי של המצלמה יכול להכיל את הסיטואציה. מדידת אור עם עדיפות למרכז מניחה שהנושא שלכם נמצא תמיד במרכז הפריים ואינה פותרת את הבעיה. הבעיה מתמתנת מאוד בשיטת מדידה על פי ממוצע של כל הפריים. במרבית המקרים יתקבל כך קירוב טוב למדי למצב האמיתי בשטח, לכן בדרך כלל זוהי האופציה המועדפת בצילום נוף וברירת המחדל שלי.  

פיצוי חשיפה 

המסקנה המתבקשת מהאמור לאיל היא שבכל מקרה בו אנו נותנים למצלמה להחליט עבורנו מהם נתוני החשיפה עלינו להיות ספקניים וערניים למצב בתאורה בשטח ולהתערב במידת הצורך. במידה ובחרנו לצלם במצב חצי אוטומטי A (עדיפות לצמצם) כדאי שנעשה היכרות עם כפתור פיצוי החשיפה שקיים בכל מצלמה דיגיטאלית, ונהפוך אותו לשותף פעיל בתהליך הצילום. כפתור זה מאפשר לנו לאכוף את רצוננו על המצלמה ולהעלות או להוריד את החשיפה על פי הצורך. בפועל הפיצוי משנה את מהירות התריס. זוהי שיטת עבודה אפשרית ובהחלט מקובלת, רק לזכור לאפס את הפיצוי אחרי כל סשן בו השתמשנו בו.  

עד הקצה ואפילו קצת אחריו. אזור השמש מעט שרוף בכוונה על מנת ליצור דרמטיות. זריחה קפואה בפארק הלאומי באנף, קנדה

צילום במצב ידני 

החדשות הפחות טובות הן שצילום במצב ידני כשלעצמו אינו פותר את המגבלות היות ועדיין אנו מסתמכים על אותה מדידת האור החוזר ואותן המלצות החשיפה הממוצעת של המצלמה. אבל, וזה אבל גדול, הוא כן מאפשר לנו שליטה מלאה וביצוע תיקוני חשיפה כלפי מעלה ומטה על ידי שינוי מהירות התריס, הצמצם או האיסו על פי הצורך. בשורה התחתונה מצב ידני אינו שונה במהותו מצילום במצב עדיפות לצמצם אלא שבמקום להשתמש בכפתור פיצוי החשיפה כאן אנו משנים ישירות את מהירות התריס. הבדל של כפתור.  

צלמו קבצי RAW 

צילום קבצי RAW דורש אמנם פתיחה ועריכה של התמונות בתכנה מתאימה, אבל הוא מכיל הכי הרבה אינפורמציה וכולל את כל המידע הגולמי שנקלט על ידי החיישן. קובץ מסוג זה ממקסם את הטווח הדינאמי של המצלמה ומאפשר לתקן בצורה מיטבית את החשיפה והניגודיות מאוחר יותר בעריכה. קובץ JPEG מעולה לתצוגה על גבי מסכים ולפרסום באינטרנט אבל הוא מכווץ, מכיל הרבה פחות מידע ועובר מניפולציות ועריכה על ידי המעבד. 

מהירות התריס 

צילום במצב A (עדיפות לצמצם) יוצא כאמור מנקודת השקפה שמהירות התריס פחות משמעותית בצילום נוף ולכן אפשר לתת למצלמה לקבוע אותה. אבל המצב איננו כזה כמובן. לעיתים קרובות מהירות התריס היא פרמטר החשיפה החשוב ביותר מבחינה יצירתית (בתנועת מים למשל). קחו זאת בחשבון בין אם בחרתם לצלם במצב ידני או חצי אוטומטי ושנו את יתר הפרמטרים (צמצם ואיסו) על פי הצורך.    

שימוש במהירות התריס להדגשת הגלים ובניית הקומפוזיציה. שקיעה בחוף בית ינאי

בשורה התחתונה 

שיטת מדידת האור ואופן קביעת החשיפה של המצלמה אינם תמיד מושלמים עבור צילום נוף. המצלמה אינה חכמה מספיק כדי להבין מה אנחנו מצלמים ולכן אנחנו צרכים תמיד להפעיל שיקול דעת ולוודא שהתוצאה משביעה את רצוננו, אינה חורגת מגבולות הטווח הדינאמי וקרובה ככל האפשר למציאות בשטח. שימוש במדידת אור על פי ממוצע של כל הפריים מקרב אותנו לכך במרבית המקרים ועדיין, הגישה אותה כדאי לאמץ היא שאנחנו כצלמים שולטים בחשיפה ולא המצלמה. אנחנו בעלי הבית. הרעיון הוא להתחשב בהמלצות המצלמה אבל לא לקבל אותן כמובן מאליו. אפשר לעשות זאת במצב מדידת אור חצי אוטומטי (A) עם שימוש בפיצוי חשיפה, או במצב ידני (M). איך בדיוק ליישם זאת בשטח? הכתבה הבאה תעסוק באסטרטגיות אפשריות לקבלת חשיפה מיטבית. הישארו מעודכנים.